פסק-דין בתיק עפ"ג 15753-01-12

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 45168-03-11 (בית המשפט השלום ברמלה) בעבירה של החזקת אקדח ומחסנית תואמת עם 13 כדורים ו-2 מחסניות המתאימות לאקדח אחר שנמצאו בתוך תיק בד סמוך למקום מגוריו ונידון לתקופת מאסר כוללת של 22 חודש המורכבת מ-15 חודשי מאסר בגין עבירה נושא גזר הדין ומהפעלה בחופף (3 חודשים) ובמצטבר (7 חודשים) של 10 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כמו כן, נידון המשיב לשנת מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל והמערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוני בא כוחה בפנינו כי טעה בית המשפט קמא שלא ייחס את החומרה הראויה לנסיבות החזקת הנשק כפי שנטענו בפניו ולעברו של המשיב שהורשע פעמיים בעבירות דומות, ריצה עונשי מאסר לתקופות של 8 חודשים ו-18 חודש ולא הורתע גם מעונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו  והופעל על ידי בית המשפט קמא, כאמור.

כמו כן, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן דעתו לכך שבמקרה הקודם החזיק המשיב בנשק אחר מהנשק שנתפס הפעם ולא נתן משקל לאי הצלחתו של המשיב במסגרות טיפוליות קודמות ובעובדה ששירות המבחן, אשר הביא בתסקיר את נסיבותיו האישיות של המשיב, נמנע מהמלצה טיפולית לגביו.

לטענת המערערת, היה מקום להחמיר בעונש המאסר שהוטל על המשיב לאור שכיחות החזקת הנשק באיזור מגוריו ולאור הסכנה הטמונה בהחזקת נשק שלא כדין וללא רישיון.

ב"כ המשיב טוען כי גזר הדין של בית המשפט קמא איננו סוטה ממדיניות הענישה כפי שנקבעה בכל הקשור להחזקת נשק, אשר באה לידי ביטוי, בין השאר, בגזרי דין של בית המשפט זה (במותבים אחרים) שהוצגו בפנינו וכן, התחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב ובצורך שלו להחזיק נשק להגנה עצמית בעקבות אירועים אלימים שהופנו כלפיו בעבר.

עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא אכן לא התעלם מחומרת התנהגותו של המשיב בכל הקשור להחזקת הנשק שנתפס ברשותו וכן גם לא התעלם מעברו הפלילי.

עם זאת, נתן בית המשפט קמא משקל, לטעמנו משקל יתר, לנסיבותיו האישיות של המשיב, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן שהיה בפניו ובהם היות המשיב אב לילדים חולים, מפרנס משפחה מרובת ילדים, היותו נתון בתחושת איום המרחפת על ראשו וגורמת לו לחרדות וכן לאישורים שהוצגו הן בפניו, ואשר הוצגו גם בפנינו בכל הקשור להליך גמילה מסמים שאותו עבר המשיב בקהילה טיפולית אל-אמל.

אף אנו איננו מקלים ראש בנסיבותיו האישיות הלא קלות של המשיב, ובמיוחד בנסיבותיו המשפחתיות וגם אם אנו מוכנים לקבל כי המשיב החזיק בנשק להגנה עצמית, הרי איננו מקבלים את טענת ב"כ המשיב  כי מדובר בעבירה של החזקת נשק שאיננה מהרף העליון, שכן המשיב החזיק באקדח, במחסנית ובה כדורים התואמים לשימוש באותו אקדח ובשתי מחסניות נוספות ובהן כדורים התואמים לשימוש באקדח אחר.

כך עשה המשיב, זו הפעם השלישית כאשר עונשי מאסר לריצוי בפועל ועונש מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו ואשר הופעל על ידי בית המשפט קמא לא הרתיע אותו מלחזור לסורו ולהתחשב בנסיבותיו האישיות.

בית המשפט קמא העדיף שלא כראוי את נסיבותיו האישיות של המשיב על פני האינטרס הציבורי להרתיע ולהתריע מפני החזקת כלי נשק כפי שעשה בית המשפט העליון, בפסיקה ובמיוחד מהפסיקה מהזמן האחרון.

בע"פ 3401/11 שלאעטה ואחרים נגד מדינת ישראל, ניתן ביום 10.1.12, קבעה כב' הנשיאה השופטת בייניש בסעיף 20 לפסק הדין כדלקמן:

"עבירות בנשק הן מסוג העבירות המסכנות את שלומו ובטחונו של הציבור ואך מטעם זה כשלעצמו ראוי להחמיר עם הסוחרים בכלי נשק, בית המשפט זה קבע לא פעם כי יש להחמיר בעבירות של החזקה וסחר בנשק (ראוי למשל : ע"פ 1332/04 מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח(5) 541,545 (2004) ;ע"פ 3361/08 ליבוביץ נ' מדינת ישראל , 30.12.2009). (עוואדה נד מדינת ישראל). בתקופה האחרונה, בית המשפט זה שב וחזר ביתר שאת על הצורך להחמיר בענישה על עבירות בנשק. בפרט הדגיש בית המשפט את הסכנות הרבות הנשקפות לחברה מהעבירה של סחר בנשק שכן "סחר בלתי חוקי בנשק סולל את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית בה קיים חשש תמידי כי נשק המוחזק באופן בלתי חוקי יתגלגל לא רק לידיים עברייניות, עניין חמור לעצמו, כי אם לידיהם של אלה המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עוינת".

איננו מתעלמים מהכלל שנפסק, לפיו על ערכאת ערעור להתערב במידה מועטה במידת העונש שפסקה ערכאה דיונית והיא מצומצמת לנסיבות בהן ערכאה דיונית נכשלה בטעות או שהעונש חורג במידה קיצונית מהעונשים המוטלים בדרך כלל בנסיבות דומות (ראה סעיף 21 לפסק הדין הנ"ל) , אך במקרה זה, כמו במקרה נושא פסק הדין הנ"ל , נראה לנו כי בית משפט קמא חרג במידה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור בעונש המאסר בפועל שהטיל על המערער בגין העבירה נושא גזר הדין ובכך שלא הפעיל במצטבר את כל עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד מעל המשיב, שכן לא מצאנו נסיבות מיוחדות הנדרשות להפעלתו באופן חופף בחלקו.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור ומטילים על המשיב בגין העבירה נושא גזר הדין 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו ומפעילים במצטבר את עשרת חודשי המאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, כך שירצה 30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו.

עונש המאסר על תנאי שהוטל על המשיב על ידי בית המשפט קמא יעמוד בתוקפו.

<#2#>

ניתן והודע היום כ"ח שבט תשע"ב, 21/02/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.